גזר דין בתיק ת"פ 54579-06-12

בתאריך 23.6.12 בשעה 02.30 נהג הנאשם בכביש 44 ברכב שלא היה לו רשיון רכב תקף.

אותה עת, נסעו מתנדבים של המשטרה בניידת משטרתית, לביצוע תפקיד של פיקוח, כאשר הבחין בהם הנאשם, הוא עצר את רכבו, כיבה את אורות הרכב, נסע לאחור וביצע פניית פרסה ע"מ שלא להיפגש עם השוטרים.

הנאשם נסע בנתיב הנגדי של כיוון הנסיעה, וגרם לכלי רכב שנסעו בנתיב, לסטות מנסיעתם, ע"מ למנוע תאונה עם רכבו של הנאשם.

השוטרים המתנדבים כרזו לנאשם לעצור, אולם הוא המשיך לנסוע בניגוד לכיוון התנועה, ולמרדף הצטרפה ניידת נוספת שניסתה לחסום את מסלול נסיעתו, אולם הוא כמעט פגע בה והמשיך במנוסתו.

בהמשך הנסיעה סובב הנאשם את רכבו ושב לנסוע בכיוון התנועה, אולם בנסיעתו חצה רמזורים שדלק בהם אור אדום, וכמעט גרם לפגיעה בכלי רכב שחלפו בכביש. הנאשם פנה לכביש 4, והיה קרוב לפגיעה ברכב שחלף בכביש, וגם לא עצר את רכבו למרות ששוטר הניח דוקרנים על הכביש, אלא הנאשם הפנה את הרכב לתוך חניון הנמצא בסמוך.

בגין ארועים אלה הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סע' 332 (2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ונהיגה בקלות ראש לפי סע' 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961.

בין הצדדים נערך הסדר טיעון על פיו תדרוש התביעה לגזור על הנאשם עונש של 3 שנות מאסר, הסנגור יהיה רשאי לטעון כרצונו, וכן ביקש הנאשם כי שירות המבחן יערוך תסקיר אולם בהחלטתי מיום 9.12.12 דחיתי את הבקשה וקבעתי שאין מקום לעריכת תסקיר קצין מבחן במקרה זה.

לאחר שהצדדים הגיעו להסדר העונשי, הוברר לתביעה כי כנגד הנאשם קיים עונש מאסר ע"ת להפעלה, אולם מאחר שההסדר הוצג כבר בבימה"ש, המליץ ביהמ"ש לתביעה להסתפק בהפעלת המאסר המותנה בחופף לעונש, ולא במצטבר לו, ע"מ שלא להעמיד את הנאשם בסתירה לצפיה שנוצרה בעקבות הסדר הטעון.

לחובתו של הנאשם הרשעות בפלילים בגין עבירות של איומים, שיבוש מהלכי משפט, היזק לרכוש במזיד, תקיפת בן זוג, החזקת סמים, נהיגה רשלנית ברכב, הפרת הוראה חוקית ושבל"ר.

כמו כן, הורשע בעבר בבתי משפט לתעבורה בגין עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה, אי ציות לתמרור עצור ושימוש ברכב לא תקין.

לנאשם 2 בנות קטנות האחת בת 4 שנים והשניה בת 18 חודשים, אולם בעקבות מסכת של אלימות כלפי אשתו, שבגינה הועמד לדין, התגרשו בני הזוג.

הנאשם משלם מזונות עבור החזקת בנותיו, וגרושתו שיגרה לביהמ"ש מכתב בו ביקשה להקל בעונשו ע"מ שהבנות הקטנות יוכלו לראות את אביהן.

לפני ביהמ"ש הוצגו מסמכים המצביעים על התשלומים שהנאשם חייב בהם, ואזהרות מלשכת הוצל"פ בגין חובות.

ביום 4.1.12 נידון הנאשם בבימ"ש השלום באשדוד בת.פ. 14545-05-11 בגין עבירות של תקיפת בת זוג, איומים, היזק לרכוש ושיבוש מהליכי משפט על רקע אלימות שהופעלה כנגד אשתו דאז, וביהמ"ש גזר עליו מאסר ע"ת בן 9 חודשים, לתקופה של 3 שנים על עבירת אלימות פיזית. התביעה מבקש כאמור להפעיל מאסר מותנה זה.

התביעה הפנתה לפס"ד של בימ"ש העליון בהם נקבעו עונשי מאסר לתקופות של 4 שנים בפועל, ראה ע"פ 2410/04, ע"פ 10656/06, ע"פ 1535/06, ע"פ 2079/06               ו- 2101/06, ולאחרונה ע"פ 6757/11 שבו אושר עונש של 4 שנות מאסר בפועל,  וע"פ 4797/11 שם הופחת עונש מאסר בפועל  בן 7.5 שנים למאסר לתקופה של 4.5 שנים.

כנגד פס"ד אלה, הציג הסנגור פס"ד בהם נגזרו עונשי מאסר של 18 חודשים (ע"פ 5778/11) ועונש של שנת מאסר (ע"פ 1540/11).

בתי המשפט מגיעים אכן לגזירת עונשים של 4 שנים מאסר בפועל בגין העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אולם זאת כאשר מדובר בדר"כ בנהיגה מסוכנת תוך כדי בריחה כדי להמלט מעונש, או תוך כדי בריחה בעת ביצוע עבירה פלילית אחרת או תוך נסיון לדרוס את השוטרים המנסים לחסום את הרכב הנמלט.

כאן, המלטות הנאשם היתה בשל עבירה פעוטה יחסית, של היעדר רישוי לרכב אולם המשך הנהיגה היתה מסוכנת ובנס לא נפגעו נוסעים או משתמשים אחרים בדרך כתוצאה מהנהיגה הפרועה והמסוכנת שנהג הנאשם.

בנסיבות הכוללות של המקרה ותוך התחשבות בהודייתו המיידית של הנאשם באשמות ובמצבו המשפחתי, ותוך ראיה של הפסיקה המחייבת נקיטת ענישה שיש בה משום הרתעה של המשתמשים בדרך מביצוע עבירות המסכנות חיי אדם, יש מקום לכבד את הסדר הטיעון, ולפיכך, יעמוד עונשו של הנאשם על 32 חודשי מאסר בפועל וכן שנה מאסר ע"ת שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רשיון לנהיגת רכב מנועי למשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר.